שקרים של ילדים - מה עושים כשהילד משקר לנו, ואיך מונעים זאת? 

בס"ד

ראשית, חשוב לדעת ששקרים בגילאי הילדות הם עניין נפוץ ובדרך כלל נורמטיבי. כמובן, תפקידנו כהורים לחנך את הילד ולהרגיל אותו להתנהגות נכונה, ובכלל זה גם אמירת האמת. אבל, כדי שלא ניבהל ונמהר לתייג את אופיו של הילד, חשוב מאוד לדעת שהדבר נורמאלי.

אגב, באופן פרדוקסאלי, יש להבין שלעתים השקר מורה דווקא על הפנמה של נורמות חברתיות. לדוגמא: ילד שלקח סוכריה מארון הממתקים, ומכחיש זאת כשאנחנו שואלים על כך, עושה זאת משום שהפנים שלקיחת שוקולד ללא רשות היא פעולה אסורה. הפנמת נורמות כאלה היא חיובית, אבל אנחנו כמובן רוצים שיפנים שגם השקר אינו לגיטימי.

נקודה נוספת שחשוב להוסיף היא ההבחנה בין הגילאים השונים – פעוטות עד גיל 3, נמצאים בשלב מוקדם יחסית בהתפתחות המוסרית שלהם, ולמעשה אינם מבינים עדיין באופן בהיר את עניין השקר. הם יכולים לספר על משהו שקרה, רק משום שהיו רוצים שזה מה שיהיה. לכן אין לראות בסילוף המציאות על ידם שקר של ממש. לילד שסיפר שנסע לאילת בחללית, אפשר לומר משהו כמו - 'איזה כיף לדמיין דברים כאלה, נכון?!'. יש להניח שהילד יחייך בשביעות רצון, וירגיש מרוצה שהשתתפנו בהתלהבותו.

גם מאוחר יותר, עד שהילד מגיע לגילאי בית הספר, הוא מתקשה עדיין להבדיל בין מציאות לדמיון, ולכן נוטה לעתים לסלף את המציאות, מבלי שיתכוון ממש לשקר.

כשהילד גדל ומגיע לגילאי בית הספר היסודי, הוא כבר אמור להבין שהשקר אינו תואם את הקוד המוסרי, אך גם אז הוא עדיין משקר לעתים כדי לבדוק את הגבולות, או משום שהוא מתקשה לעמוד בפני התוצאות של אמירת האמת.

לפני שאסקור את דרכי ההתמודדות, אתייחס לסיבות נפוצות לשקרים של ילדים:

ראשית, עד כמה שלא נעים לומר זאת, במקרים רבים הם לומדים את ההתנהגות הזאת מאיתנו. הורים לא מעטים משתמשים במה שמכונה 'שקר לבן', לעיני ילדיהם, ובכך מבלי משים מלמדים אותם שהדבר נורמאלי ולגיטימי. אין סיבה להיות מופתע כאשר ילד שהתבקש על ידי אביו לומר לאדם שטילפן אליו שהוא איננו בבית, ישתמש גם הוא בשקרים כדי להימנע מעימות או מחוסר נעימות.

סיבה נוספת לשקר עשויה להיווצר במידה ואנחנו מצפים מהילדים ציפיות גבוהות מידי ומתקשים להתמודד עם חולשותיהם. במקרה זה, הם עשויים להעדיף לומר לנו דברים שאינם נכונים, על מנת שלא לעמוד בפני התחושה הקשה מנשוא שהם מאכזבים אותנו. הסיכוי לשקר יגבר במידה וההורים נוקטים בתגובה חריפה מידי על התנהגות שלילית, והילד שחושש מהעונש הכבד, יעדיף לשקר כדי להימנע מפגיעה.

ילדים משקרים גם כאשר הם זקוקים להערכה מהוריהם או חבריהם, ואינם מקבלים אותה. במקרה זה הם עשויים לספר על עצמם דברים שאינם נכונים, על מנת להשיג הערכה וההתעניינות. לדוגמא: ילד עשוי לשקר לחבריו ולספר להם כזבים על עושרו הרב של אביו, ועל הרכב החדש והיקר שהוא עומד לקנות, רק כדי להשיג את ההתעניינות שלהם.

במידה שהשקרים הופכים לקבועים, ובמיוחד אצל ילד שמגלה התנהגויות לא נורמטיביות או אנטי חברתיות נוספות, או שאנחנו מתרשמים שהוא אינו מתחרט על שקריו גם לאחר שנתגלו, יש צורך בהתייחסות מעמיקה יותר, ובטיפול מקצועי, על מנת לבדוק האם הוא סובל מקושי רגשי או מהפרעת התנהגות, שדורשים טיפול מקיף יותר.

במקרים הפשוטים והנפוצים יותר, אני מציע לפעול על פי העקרונות הבאים:

• ראשית, מומלץ מאוד לבדוק האם אנו עצמנו איננו המקור ממנו לומד הילד לשקר. אם כן, חשוב לתקן זאת. ילדים הם לפעמים המראה שלנו, שמעודדת אותנו להשתפר בעצמינו, כדי לעזור להם להשתפר.
• דבר נוסף שחשוב לבדוק הוא האם אנחנו משדרים ציפיות גבוהות מידי, או איום חזק מידי, על הילד, שגורם לו לחוש שבמידה ולא יצליח בדבר מסויים באופן המיטבי, הוא ישלם מחיר כבד ומפחיד.
• מומלץ מאוד לספר מידי פעם לפני השינה סיפורים על ילדים שהיו צריכים להודות על משהו לא נעים, והתבלטו מאוד האם לומר את האמת או לא. כדאי לשתף את הילד בהתלבטות וליצור דיון מה כדאי לילד שבסיפור לעשות. חשוב שבדיון יעלו כל הצדדים, כולל צד מחיר אמירת האמת, אך בסופו של דבר לספר על ההתגברות של הילד שבסיפור, והחלטתו שלא לשקר, ועל התחושה הטובה שליוותה אותו בעקבות ההחלטה, למרות המחיר ששילם על כך.
• אם הילד ממציא סיפורים, שאנחנו יודעים בוודאות שהם אינם נכונים, אין צורך לומר לו שהם שקריים אלא להתייחס לרצון שעומד מאחוריהם. לדוגמא: ילד שמכחיש את העובדה שקיבל מכתב מהמורה, אפשר לומר לו 'אני מבין שקשה לך להראות לי את המכתב, והיית מעדיף אילו הוא לא היה נכתב מעולם, או שאפשר היה להעלים אותו, אבל בכל זאת חשוב לי שנקרא אותו ביחד ונחשוב מה עושים'. לאחר מכן, אפשר לומר לו שאתם מצפים שבפעם הבאה הוא יאמר את האמת גם כשהיא קשה. אל תבטיחו שאם יאמר אמת הוא יימנע מעונש, אבל אימרו לו שאתם תעריכו מאוד את העובדה שהוא סיפר אמת.
• חשוב לחזק ילד שאומר אמת במצב שיש לו אינטרס לשקר. נסו להיכנס לנעליו, על מנת להבין עד כמה הדבר אינו קל, וכך תבינו עד כמה הוא זקוק לחיזוק על מנת להמשיך בכך.
• לעולם לא להצמיד לילד תווית של שקרן. גם אם הוא חוזר שוב ושוב ומשקר, צריך לדבר איתו על כך, ולהסביר שאנחנו מצפים ממנו לדבר אמת, ולעתים אף להעניש אותו אם יש צורך, אבל הדברים צריכים להיאמר מתוך אמון בטוב שבו. על מנת ללמוד עוד על שימוש בסמכות הורית, בלי לגרום לילד פחד או בושה, אני ממליץ לכם להיכנס לסדרת הרצאות הוידאו הקצרות שלי, בנושא 'סמכות הורית ללא כעס', על ידי לחיצה על הקישור.
• לא להשתמש במשפטים כמו: 'תודה ששיקרת', 'תסתכל לי בעיניים ותגיד ששוב הרבצת למשה' או כדומה, אלא לומר לו בטון ענייני 'אני יודע שהרבצת לנועם, אני מבקש שנחשוב איך זה לא יקרה שוב'.

כאמור, אם השקרים חוזרים על עצמם שוב ושוב, ובעיקר אם נראה שהדבר נעשה ללא חרטה, מומלץ לפנות לאיש מקצוע, על מנת לבדוק האם הדבר מעיד על בעיה מקיפה יותר.